הסכנה של "מודל הכפר"

הסכנה הגדולה ביותר לעצם קיומנו היא העובדה שאנחנו שבויים עדיין בדפוסי המחשבה שהתעצבו במשך אלפי שנים של חיי כפר. זה לא מפתיע: עד לפני פחות ממאה שנה, רוב האנשים בעולם עדיין התגוררו בכפרים. הכפר היה יחידה עצמאית: שם יוצר רוב המזון, שם זכינו להגנה ולחיי חברה, ושם יוצרו כמעט כל המוצרים הדרושים לנו. במלים אחרות, מה שהתרחש בגבולות הכפר היה הגורם שהשפיע על איכות חייו של הפרט. מה שקרה מחוץ לכפר בקושי השפיע על חיי הפרט, ולכן רוב רובם של האנשים היו עסוקים רק במתרחש בכפר – מה שקרה מחוצה לו היה רכילות מעניינת, אבל לא חלק חשוב מהחיים. מודל הכפר שנוצר בראש של כולנו ממקד אותנו בסביבה הקרובה שלנו.

אבל אז השתנו הדברים. במהלך העשורים האחרונים והמאות האחרונות (תלוי במיקומכם בעולם), התפתחויות טכנולוגיות וכלכליות הגדילו את הכפר והפכו אותו למדינה. מאז, המדינה היא שקבעה את סוג החינוך שיקבלו הילדים, את רמת הסיוע שקיבלנו בזמן מצוקה, את איכות ההגנה על שלומנו ועל ביטחוננו. בשלב הזה, כמעט כל המוצרים שצרכנו יוצרו במדינה שבה התגוררנו. לדברים שהתרחשו במדינה הייתה השפעה רבה ומיידית על חיינו, ומה שקרה במדינות אחרות היה "חדשות חוץ" – נספח של החדשות הרגילות, שהשפיע עלינו בעקיפין (אם בכלל) וסיפק בעיקר את סקרנותנו לגבי מחוזות רחוקים. מודל הכפר – המודל שממקד אותנו במה שקורה בסביבה שלנו – נשאר דומיננטי, הכפר פשוט התחלף במדינה.

זה לב הבעיה: המודל הזה לא רלוונטי. אין היום מדינות שמתנהלות בנפרד, באופן לוקאלי, אבל המיקוד האנושי נשאר במודל הכפר. כך התפיסה של רוב האנשים כבר לא רלוונטית למציאות בפועל. זו הסכנה. כאשר אנחנו דבקים בדפוסי מחשבה לא רלוונטיים, אנחנו מתקשים לזהות את הבעיות האמיתיות, ולכן מתקשים לפתור אותן ולמנוע את האסונות המאיימים עלינו כעת.

למה המודל הזה לא רלוונטי למציאות היום? למה המודל הזה הוא היום הסכנה הגדולה ביותר לאנושות? ההסבר בחלק הבא.