הקולות של החרקים, הקופים, הצפרדעים והעופות היו כל כך חזקים שבקושי אפשר היה לדבר. אחר הצהריים דגנו פיראנות ואכלנו את מה שתפסנו. ה"חדר" שלנו היה ערסל שמוקף ברשת נגד יתושים. מחר בבוקר נארגן את הציוד ונמשיך בשיט במעלה הנהר. כמה ימים לפני שיצאנו, חבר שאל אותי בשביל מה אנחנו עושים את זה. אני מבין אותו, הרי יכולנו לישון באותו הלילה בחדר מלון עם מזגן, בלב עיר גדולה ולהיות אחרי ארוחה שהזמנו במסעדה. אז באמת למה?
סיבה טובה אחת היא שלפעמים מעט הוא הרבה והרבה הוא מעט – לפעמים כשיש לנו הרבה זה אף פעם לא מספיק, אנחנו עסוקים בדבר הבא שאנחנו רוצים. לפעמים אנחנו מרגישים שהאושר שלנו תלוי בבגד שאנחנו רוצים, או בסוג החדר שלנו, או באיך אנחנו נראים.
לפעמים דווקא כשיש מעט, פתאום אנחנו משתחררים מהצורך להראות טוב, פתאום זה לא ממש משנה מה נאכל ואיפה נישן ויש תחושה נפלאה שהכל. בכל מקרה, יהיה מצוין.
לפעמים כשאתה שוכב על סלע למנוחה במדבר, מיוזע מהליכה ארוכה, אתה מרגיש את השפע האין סופי שמקיף אותך. לפעמים כשהמשפחה קמה בג'ונגל אחרי לילה בערסל פשוט, אוכלת את שאריות ארוחת הערב ויושבת על האדמה החשופה, תחושה של שמחה וחיבור פורצת מכולם והשפע והעושר נוכחים יותר מתמיד – לפעמים המעט ביותר הוא חיבור חזק לתחושה עמוקה של שפע.
(בתמונה דגים את ארוחת הערב)