בעיני המשפחה שלנו חילוניות היא אחריות. אנחנו יוצאים כל יום בשאלה ושואלים את עצמנו עוד ועוד שאלות.
אחת השאלות החשובות היא איך יוצרים חיבור למסורת ולמורשת שלנו.
כחוקר שעוסק בעתידנות ועולם העבודה החדש אני יודע, שבניגוד למה שאנשים חושבים, חיבור זו אחת המיומנויות החשובות ביותר בעולם החדש. העולם החדש הוא כאוטי מאי פעם, הוא מאפשר אבל גם מסוכן, הוא מלא באפשרויות אבל גם ניתן בקלות לאבד כיוון. כגודל הסערה כך גודל השורשים שנחוצים לעץ, אחת המיומנויות הנדרשות בעולם החדש היא חיבור – חיבור לעם, לארץ ולהיסטוריה שלנו.
חגים חילוניים יכולים להפוך בקלות לעוד ארוחה או במקרה הטוב למנהלים שלא ברור למה עושים אותם - לעוגת גבינה, נרות ותחפושות. קל מאוד להפוך את החגים לאירוע ללא עומק, ללא שיחה וללא חיבור אמיתי, חיבור לעצמנו ולהיסטוריה שלנו.
בעינינו חילוניות היא לקיחת אחריות ולכן בכל חג אנחנו חושבים על דרכים ליצור משמעות עבורנו ובאותו הזמן להישאר מחוברים לשרשרת הדורות.
אחד החגים שאנחנו הכי אוהבים הוא פורים. יש לנו מסורת משפחתית קבועה שאנחנו מחכים לה. אני משתף כאן לגבי החג שלנו כדי אולי לתת רעיונות למשפחות אחרות. בפורים הקרוב שריינו 3 ימים משפחתיים:
ביום שישי אנחנו קונים ממתקים וגם קונים בחנויות זולות המון אביזרים (הילדים שלי גדולים ולכן כבר אין אצלנו ממש תחפושות).
ביום שבת יש לנו בבית מפעל הכנה של משלוחי מנות. אנחנו נכין בערך 100 משלוחי מנות. זה נעשה אצלנו בסרט נע ועם המון שמחה ושירים (גוזרים עיגולים מבריסטול, מניחים ממתקים, משדכים ואז מקשטים במדבקות). באותו היום אנחנו גם קוראים ביחד את המגילה. כשלומדים את המגילה היא טקסט מאלף. היא מאוד מדברת אלינו בגלל המאבק שמופיע בה בין הגישה הפרסית הראוותנית לבין הצניעות היהודית, היות והערך של צניעות (חומרית ורגשית) חשוב לנו (הטקסט מספר את הסיפור – החלקים הפרסים מלאים בפרטים והחלקים היהודיים חסכוניים וצנועים). בערך שבוע לפני פורים אנחנו שומעים פודקאסטים על המגילה וגם באים לקריאה שלנו עם ידע. במוצ"ש ניסע לדוד הטוב דרור לקריאת מגילה (אנחנו רוצים חיבור לציבור ולא ניתוק ולכן לא מסתפקים בלימוד בבית).
ביום ראשון אנחנו עוברים מחופשים בין המבוגרים של המושב ומחלקים משלוחי מנות – זה מחזק את הקשרים בקהילה, יוצר שכנות טובה ומשמח אותנו בכל פעם מחדש. לאחר מכן אנחנו נוסעים למחלקות הילדים בבית חולים העמק (שם ביתי ניצן הייתה מאושפזת במשך זמן רב) ומחלקים לילדים. ילדים ערבים ויהודים, חילוניים ודתיים שמחים ביחד בממתקים ובעיקר במתנות שקיבלנו. לאחר מכן אנחנו הולכים ללוחמי האש לשוטרים ולמדא ונותנים להם (השוטרים תמיד הכי מתרגשים כי לצערי הם לא זוכים להערכה בציבוריות הישראלית).
אנחנו מחכים לפורים כי אנחנו מסיימים אותו, מחוברים יותר ליישוב שלנו, לערכים שלנו, לחברה שלנו ולטקסטים של העם שלנו.
פורים שמח ומבדח לכולם.