במקום ללמוד מהמחקר על החינוך הביתי וליישם אותו בימי הקורונה, מערכת החינוך בחרה להעתיק לאינטרנט את החינוך האחיד שלא השתנה מהמאה ה-19 • אבל יש החינוך הביתי הזדמנויות שחורגות מלמידה מרחוק - והן מפוספסות
בעשורים האחרונים, גדל החינוך הביתי בעולם המערבי בהיקף הלומדים ובשיעורם במאות ולעתים גם באלפי אחוזים. בארץ מדובר רק בכ-1,500 ילדים, אבל המספר צומח בקצב גבוה מאוד, שכן עד לפני שני עשורים היה מדובר רק בעשרות בודדות. ילדים בחינוך ביתי אינם הולכים לבית הספר ולומדים בבית, לרוב עם הוריהם. החינוך הביתי יוצר מסגרת שונה מאוד עבור ילדים. לכן לא מפתיע שמחקר רב בארץ ובעולם בחן את התופעה, את ההישגים האקדמיים של ילדים שצמחו בחינוך הביתי, את השפעתו על המשפחה, את השפעתו הרגשית ואפילו את מידת האושר של בוגריו. אבל את אחד הלקחים הגדולים ביותר שיש למחקר בתחום החינוך הביתי להציע, מערכות החינוך פספסו בענק כאשר עברנו ללמידה מהבית. אנשים חושבים, בטעות, שמה שהם חוו בסגר, כאשר הילדים לא הלכו לבית הספר ולמדו בבית הוא חינוך ביתי. ממש לא! כל מחקר שעשינו או שעשו חוקרים אחרים, בארץ ובעולם, מלמד עד כמה החוויה של משפחות שילדיהן לא הלכו לבית הספר בזמן הסגר שונה מהחוויה של משפחות שבחרו בחינוך ביתי. הסיבה לשוני היא בעיקר הצורה השונה של ההתנהלות בבית והבנתה היא מפתח ללמידה מסוג אחר. כאשר במשבר הקורונה עברו כל הילדים, בלית ברירה, ללמידה מרחוק נעשה ניסיון בחלק גדול מהמקרים להעביר את הכיתה לזום ובעצם ללמד כפי שלימדו בבית הספר, למעט העובדה שהמפגש אינו פנים אל פנים אלא באמצעות המחשב. הלמידה בכיתה בבית הספר, שכמעט לא השתנתה ב- 150 השנים האחרונות, היא מודל מיושן שרבים תופסים אותו כמפריע לרכישה של מיומנויות המאה ה-21. במילים אחרות, מדובר בפספוס של המגוון העצום של הכלים ושל דרכי למידה חדשניות שהחינוך הביתי מציע לנו. חלק מבתי הספר יזמו תוכניות מקסימות ומקוריות, אבל מדובר היה ביוזמות מקומיות של מורים ומנהלים מוכשרים ומלאי אכפתיות, ולא בבחירה של המערכת. מרבית הילדים מצאו את עצמם נאבקים ב"כיתת הזום". כאשר חוקרים משפחות בחינוך ביתי, מגלים שמדובר בקהילות שמייצרות מפגשים ומגוון של פעילויות משותפות. את זה, כמובן, אי אפשר היה להעתיק בזמן הסגר. אבל כן ניתן ללמוד מהחינוך הביתי את ההתאמה ללומד, לצרכיו, ליכולותיו ולרצונותיו. זהו אחד המאפיינים החשובים ביותר של הלמידה בחינוך ביתי והוא עומד בניגוד גמור לאחידות שלרוב קיימת במערכת, שם תוכנית הלימודים בדרך כלל אחידה והתלמידים מתאימים את עצמם אליה.
כל אדם לומד אחרת והסביבה היום מאפשרת להתאים את הלמידה לצורך, לעניין ולכישורים הספציפיים. יש היום תוכניות ללמידת קריאה או ללימוד חשבון באופן מקוון, שעבור ילדים רבים הן חוויה מלאת חדווה ועניין. מגוון של הרצאות ברשת מתאימות מאוד לסוג אחר של לומדים. ילדים מסוימים לומדים הרבה יותר טוב בקבוצות לימוד מקוונות בעוד אחרים צריכים הנחיה ללימוד עצמי. יש שיפנימו אנגלית או עברית מקריאה שקטה והשיעורים הם פשוט הפרעה בשבילם, ואחרים יצטרכו לנהל שיחות מקוונות או שיחות בצ'אט כדי להפנים שפה. כאשר אופן הלמידה ותוכן הלמידה מותאמים ללומד, רמת ההפנמה וגם חדוות הלמידה עולות מאוד. אבל במקום לבחור בשיעור של החינוך הביתי, במקום ללמוד מהמחקר הענף בתחום, רוב המערכת בחרה להעתיק את המודל בן המאה ה-19 לתוך האינטרנט. למה? כחוקר בתחום וכמי שחוקר את עולם העבודה העתידי, אין לי תשובה של ממש. שמרנות? סגירות מחשבתית? התעלמות מהמחקר? תבחרו אתם. עוד מישראל היום אף פעם לא מאוחר להכיר את החינוך הביתי ולראות מה אפשר להפיק ממנו כדי ליצור מערכת חינוך טובה יותר, כדי להעלות את ההישגים הלימודיים של ילדינו, ולא פחות חשוב מזה, את חדוות הלמידה שלהם שכל כך חיונית להצלחה בחיים. לכן אנחנו יוזמים כנס מקוון בזום ב-8 בנובמבר שעוסק בחינוך ביתי. אני מזמין את כולם להכיר את המחקר בתחום ולפגוש את המשפחות שלמדו מהבית עוד לפני הקורונה.