מעליסה בארץ הפלאות - לארץ הזוועות

המסרים הסמויים מן העין שמופיעים במאות סרטים ותוכניות לבני נוער, לא פעם גורמים לטשטוש גבולות ומשפיעים על שיקול הדעת ותהליכי קבלת החלטות רציונליות בתקופת הבגרות של עיצוב האישיות של ילדינו

רבים מההורים אינם מודעים לכך, אבל המדע ברור מאוד – המוח שלנו מתפקד כמו ספוג שסופג פנימה את כל מה שנמצא סביבו, כאשר ילדים, בייחוד בגילאים הרכים ובגילאי נוער יכולים לספוג כמויות עצומות של מידע מהסביבה, בשל העובדה שהמוח נמצא בשיא הגמישות הנוירולוגית שלו. כך לדוגמה, מחקר שפורסם בכתב העת מהיוקרתיים בעולם ה-"Science" – הראה כי בגילאים הרכים, ילדים לומדים שפה וקשרים חברתיים בקצב מהיר במיוחד, דוגמת היכולת לרכישת שפה שנייה באופן טבעי בהשוואה ללמידה בגיל מבוגר יותר.

מכאן, עולה השאלה הבאה והמהותית לא פחות והיא כיצד אנחנו מפקחים על סוג המידע שנספג במוחם של ילדינו. כך לדוגמה, מחקרים רבים מעידים שאפילו קריאת טוקבקים של כתבה אינטרנטית, יכולה לשבש את תהליך ויסות הרגשות ולהשפיע על עיצוב הערכים שלנו, במיוחד באזורים במוח הקשורים לאמפתיה ולשיפוט חברתי. הבעיה היא שגם כשמודעים לעובדות המדעיות הללו, פעמים רבות המסרים הבעייתיים מוטמנים היטב במוחות ילדינו מבלי שנהיה מודעים להם.

דוגמה חיה ועכשווית לסיטואציה כזו חוויתי השבוע כשאני ובתי יעל ניצלנו את חופשת החג לדייט זוגי והלכנו לצפות יחדיו בסרט המדובר "Wicked". מדובר בסרט חזק עם הפקה מרשימה ומושקעת, שמעניקה כבוד וחוויית צפייה אחרת לצופה. בעלילת הסרט מתברר שהמכשפה הרעה היא לא באמת רעה, אלא היא פשוט גדלה בתנאי אפליה קשים והעולם לא באמת האיר לה פנים. כך שמתברר שבעצם מדובר רק ב"עלילת דם" של השלטון, שאם רק היה יודע כיצד לגשת אליה ולעטוף אותה, הכל היה נראה אחרת.

המסר המהדהד שהמוח סופג בסרט הוא אותו מוטיב קליט שחוזר על עצמו בשנים האחרונות בסרטים סדרות ילדים ונוער שילדינו צופים בהם –לא קיים באמת רוע בעולם, ולכן כל ניסיון להילחם ברוע מחזיק בתפישה שגויה מיסודה ומי שקורא לכם להילחם ברוע, למעשה מפעיל עליכם מניפולציות רגשיות מלאכותיות, והוא בעצם האויב האמיתי בסיפור. האמת היא שאם רק היו מסוגלים לקבל ולהכיל את הרע כפי שהוא, העולם היה מקום טוב.

ישנן שתי טעויות מרכזיות שרווחות בקרב צעירים ישראלים שתפסו שביתה במעגלים נרחבים במערב: א. אי ההבנה עד כמה המסרים הסמויים מן העין שמופיעים במאות סרטים ותוכניות לבני נוער גורמים לטשטוש הגבולות ויכולת האבחנה של ילדינו בין טוב לרע ומשפיעים על שיקול הדעת ותהליכי קבלת החלטות רציונליות דווקא בתקופת הבגרות של עיצוב האישיות. ב. לא להבין עד כמה דעת הקהל על ישראל בקמפוסים במערב מושפעת דרמטית מאותה תפישת עולם שמטשטשת את הגבולות בין מוסר לרוע מוסרי, מותר ואסור, ובין לגיטימי ללא חוקי.

נדגים את ההשפעה האקטואלית ביותר בהקשר של ארגון הטרור חמאס. כאשר מלמדים אותנו מגילאי ילדות במשך עשורים שלמים, כי מי שמוצגים כרעים בקונפליקט הם בכלל הטובים שבסיפור, ומי שנלחם כדי למגר את הרוע הוא בעצם הרע האמיתי בסיפור, אז מדוע אנחנו מתפלאים שגם לאחר הזוועות הבלתי נתפשות של ה-7 באוקטובר עדיין ישנם מיליוני בני אדם בעולם המערבי שרואים במחבלי החמאס לוחמי חופש שבסך הכל נפלו קורבן לעולם אימפריאלי גזעני ומתנשא? אולי אלו בכלל הישראלים שבהתנשאותם גרמו להם לנהוג באכזריות כזו? אולי הבעיה היא עצם זה שנלחמים בהם במקום להרכין ראש עד יעבור זעם, והסוגייה תירגע מאליה?

אני יודע שזה נראה מוגזם, אבל כפי שאמר אריק איינשטיין: "כי טיפה עוד טיפה עוד טיפה תהיינה לים". אל תזלזלו בהשפעה של מסרים שמועברים לילדינו בסדרות וסרטים והשפעתם על הדורות הצעירים.

לסיכום, האם אני ממליץ שלא לראות את הסרט? ממש לא. כפי שציינתי הסרט מצוין בעיני, אך אני כן ממליץ לכם כהורים להיות מודעים להשלכות של התכנים שאליהם נחשפים ילדיכם על ראיית עולמם, וממליץ לנהל שיח. אני בעיקר ממליץ לזהות את החינוך הזה שכל כך סמוי מהעין.