אני באילת מלווה את הבן שלי בקורס צלילה.
אחד ההורים שואל אותי אם אני בא לשחות בים ליד האלמוגים. לא בא לי. המים קרים. קפוא פה גם מחוץ למים ואני ממש עייף. חוץ מזה יש לי המון דברים שאני רוצה להספיק.
"כן," אני עונה "מתי יוצאים?"
יש כלל שאני והילדים שלי אימצנו מד"ר סוס – "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים". במילים אחרות תמיד "תגיד כן". אם זה לא משהו מסוכן או שיכול ליצור נזק "תגיד כן". גם אם יהיה ממש לא כיף – אפילו ממש סבל זה יהיה הרבה יותר טוב מלהגיד לא. גם המחקר וגם הניסיון מלמדים שאנשים לא מתחרטים על מה שעשו ולא הצליח, אלא על מה שהם לא עשו. המחקר אפילו מלמד שבטיולים גם חוויות לא נעימות של קור, של עייפות וכו' מסייעות לאושר הרבה יותר מאשר חוסר עשיה.
הלכנו אל המים. הייתי עייף, היה לי קר ולא היה לי כוח. בנוסף גם יש לי פחד לא רציונאלי מכרישים ולכן אני כמעט ולא שוחה בים (אין בזה שום היגיון כמובן כי הסיכוי לכך הוא אפסי לחלוטין – אבל זה בכל זאת שם). אחרי שתי דקות במים היופי של האלמוגים והדגים הציף אותי. התנועה חיממה אותי ותוך 3 דקות כבר לא היה לי קר. פתאום התמלאתי באנרגיה ושמחה. בסוף זו הייתה החוויה הכי שווה של היום – חוויה של להגיד כן.
אז בפעם הבאה שמשהו שואל אותכם אם בא לכם לעשות משהו – אם זה לא ממש מסוכן או עם השלכות לטווח ארוך – פשוט תגידו כן.
מצרף כמה תמונות שצילמתי במהלך השחייה (כן, הטלפון עמיד במים) האחרונה היא של הבן שלי בצלילה הראשונה שלו, במקרה פגשתי אותם בדרך חזרה.
נ.ב.
הרבה יותר קל להגיד לא. כל כך קל להישאר באזורי הנוחות – אבל נוחות לא מצמיחה. מה שיוצר חווית משמעותיות זה לא הבית קפה, המוזיאון והמלון. החוויות האמיתיות מתרחשות הרבה יותר כשמוכנים לצאת מאזורי הנוחות.