top of page

שתיקת ארגוני הנשים בעולם מחווירה אל מול שתיקתן בארץ


אנשים המומים מהשתיקה הרועמת של ארגוני הנשים באו"ם ובעולם, אבל מה עם שתיקתן של ארגוני הנשים בישראל למול פגיעה מתמשכת בנשות החברה הערבית?


אנשים בארץ מתקשים להבין – איך יכול להיות שפגיעה קשה כל כך, גלויה ומכוונת במאות נשות העוטף זוכה לאדישות חובקת גבולות מצד ארגוני הנשים הבין לאומיים? ארגוני הנשים בשנים האחרונות מונעים על ידי אידיאולוגיה פרוגרסיבית, שהיא ביסודה קומוניסטית. לפי החלוקה המרקסיסטית יש מדכאים ומדוכאים ולפי תפיסה זו החלוקה הזו חשובה יותר מכל סוגיה אחרת.


כך לדוגמה, גברים הם אלימים ונשים הן קורבנות. לכן אלימות נשים זוכה ברובה למענה רפה שהרי התפישה מנוגדת לפרדיגמה המקובלת. כך גם כאשר מדובר בהתפרעויות של קהילת האפרו אמריקאיות בארצות הברית נתקלות בהבנה – הם המדוכאים ולכן האלימות שלהם היא בהכרח, לפי הגישה הזו, אשמת המדכאים הלבנים. הנשים היהודיות הלבנות שנאנסו ונרצחו הן המדכאות, לכן האלימות של המדוכאים, לפי התפיסה הזו, היא במידה רבה אשמתן לפי התפיסה הזו. לכן אין שום סיבה לפעול למענן. יש לדאוג רק לנשים המדוכאות.


לא מדובר בחשיבה סמויה אלא במדיניות של ממש. כאשר ביל אקמן שאל בכירים בהרווארד על הסיבות לאנטישמיות ולתמיכה בטבח של חמאס, הוא נענה בתשובה: "להיות לבן בהרווארד נתפס כדבר מדכא בבסיסו. אנשים ילידים נתפסים כמי שנזקקים לצדק ולפיצוי. יהודים מוצגים כלבנים, ולכן זה בסדר לשנוא את ישראל ואת היהודים מכיוון שהם נתפסים כמדכאים".

הדבר המוזר הוא שישראלים מתפלאים על התגובה הבין לאומית של ארגוני נשים, בזמן שבדיוק אותו הדבר קורה בארץ ומאותן הסיבות.


 

ב 30.11 הלכה איה עסיוי (אבו חג'אג'), אישה בהריון מתקדם, עם ילדיה ברחוב בלוד בדרכה לגנים. שני קרובי משפחה יצאו מרכב ורצחו אותה ואת העובר שלה בדקירות סכין. הסיבה הרשמית לכך הייתה "פגיעה בכבוד המשפחה". האם ראיתם הפגנה של ארגוני נשים בלוד? האם הייתה דרישה של ארגוני נשים לקיים שיעורים על זכויות נשים באותו היום בבתי הספר הערבים? לא ממש.

למעשה, כמו במקרה של ארגוני הנשים בעולם, התגובה הייתה שתיקה רועמת או שיח כללי על אלימות נגד נשים. למעשה, בכל גופי התקשורת היא הוגדרה כקורבן ה- 222 בחברה הערבית השנה. זה שברשימה יש מחבלים, עבריינים ונפגעים שנקלעו בטעות לזירת ירי לא משנה כמובן. מה משנה לתקשורת? שהיא ערביה, שהיא מהמדוכאים. הרי לכם השפה החדשה של הגזענות בישראל.

בישראל מתנהל בזמן כתיבת שורות אלה סחר באלפי נשים פלסטיניות שמגיעות מבתים עניים ונקנות בזהב על ידי גברים בדואים שאוחזים בן כאישה שניה או שלישית. האם הייתה הפגנה ברהט? האם יש הצהרות מחאה כנגד הסחר בנשים? האם יש עיסוק נוקב בשאלת מעמדה של האישה באיסלאם? לא ולא. רק שתיקה.

ארגוני הנשים בישראל עסוקים בלשון זכר ונקבה ובהטרדות מיניות, סוגיות חשובות ללא ספק, אבל במקומות בהם רבבות נשים בישראל מודרות לחלוטין מהמרחב הציבורי, הן לא יכולות לבחור עם מי להתחתן, כיצד להתלבש וכיצד לבחור לחיות את חייהן, במקומות שבהם סוחרים בהן – שם הן נשארות לבד. וארגוני הנשים? שותקים. 

דיון על היחס לנשים בחברה הערבית? על השתלטות האסלאם הקיצוני על ישובים שלמים? על לגיטימציה מובנית לדיכוי נשים וחינוך בבתי הספר לדיכוי נשים? על זה לא תשמעו מילה. למה? כי הם המדוכאים. האשמה היא תמיד על המדכאים בלבד לפי הגישה המרקסיסטית/פרוגרסיבית. לכן זה אשמת היהודים. כנראה שזו המשטרה שמדכאת שוב את הערבים. בדיוק אותה הלוגיקה של ארגוני הנשים בעולם.

留言


bottom of page