אחת הכוחות הכי חשובים להתמודדות כשקשה לנו, הוא עזרה לאחרים.
סבתא שלי, עליה השלום, אמרה לי כשהתגייסתי לשירות קרבי - "בכל פעם שקשה לך במסע תחפש מישהו שנראה לך שקשה לו ותלך לעזור לו". זה מה שעשיתי והופתעתי איך תוך שניות הקושי היה פוחת והייתי מגלה כוח פנימי חדש. עזרה לאחרים נותנת המון כוח, בדיוק הכוח שאנחנו צריכים כשאנחנו מתמודדים בעצמנו עם קושי.
כשמבינים את זה, ניתן ליישם את זה כמעט בכל תחום:
במקביל לעזרה לתלמיד מתקשה, אפשר לבקש ממנו לסייע לתלמיד צעיר יותר או לחפש תחום בו הוא חזק ולאפשר לו לתרום בתחום הזה או ללמד אחרים בכיתה. כשלילד קשה בבית, אפשר להפעיל אותו לטובת הבית בתחומים בהם הוא חזק. באותו אופן, ניתן לרתום אנשים עם מוגבלויות לפעילות של תרומה לקהילה. גם את סבא וסבתא שלכם ואת ההורים שלכם ניתן להפעיל (במידה כמובן) כדי לתרום למשפחה ולאחרים – מהתנדבות ועד עזרה לילדים בשעורי הבית. אנשים מתחזקים מלהרגיש נחוצים.
יש שיר שגורם לי באופן אוטומטי לדמעות – "הגיבן הקדוש" (אם לא שמעתם, עצרו את הקריאה ותנו לעצמכם כמה דקות של תובנה עמוקה בשמיעת השיר). השיר הוא סיפור אמיתי על ניצול ממחנות הריכוז וההשמדה. בשיר הוא מתאר איך הסיוע לאחרים הציל אותו ממוות. גם בספר "האדם מחפש משמעות" של ויקטור פרנקל אפשר למצוא את אותו העיקרון - אפילו בתהומות החושך של מחנות ההשמדה – העזרה לזולת הייתה אור שהציל את המסייעים.
כשמבינים את העיקרון הזה, אפשר להשתמש בו – כמנהלים, כמורים וכהורים. כשעוזרים למי שמתקשה, חשוב גם לבדוק במה הוא יכול לעזור לאחרים. זה נכון כמובן גם לגבי עצמנו - קשה לך? זה בדיוק הזמן למצוא איפה אפשר לעזור לאחרים.
*כמה כסף קיבלתם מהמדינה בזמן הלימודים האקדמים שלכם?* התשובה של רובכם היא 0. זו כמובן תשובה שקרית, קיבלתם כמעט 50 אלף ש"ח אם עשיתם רק תואר ראשון וכמעט 100 אלף שקל אם גם עשיתם תואר שני. האם אתם מרגישים הערכה על הבחירה של המדינה להשקיע בכם? ברור שלא! הרי בכלל לא ידעתם. אבל למה אף סטודנט לא יודע מזה? *של מי האינטרס להסתיר את זה?*
בכל שנה אני שואל ולא מבין – למה המדינה בוחרת לתת מתנה לאנשים שלא יודעים שהם מקבלים אותה? למה לתת לאנשים סיוע אישי בלי לבקש מהם לתת משהו, אפילו סמלי, לחברה שבחרה לתמוך בהם?
שכר הלימוד בישראל נמוך מאוד ולא מכסה את עלות התואר לכן כל סטודנט מקבל מהמדינה כ 15 אלף שח נוספים שהמדינה מעבירה למוסד הלימודים (תלוי בתואר ובתחום הלימוד). הסטודנטים לא מודעים בכלל לכך שהחברה הישראלית בחרה לתמוך ביכולת שלהם להתפתח ולקדם את עצמם.
ההשקעה בחינוך היא מוצדקת, *אבל הניסיון בשטח והמחקר מלמדים שנתינה ללא תמורה מזיקה למי שנותנים לו את התמיכה.*
חכם בהרבה היה לתת את התמיכה תמורת שעות סיוע לקהילה. גם אם מדובר במעט שעות, מאות אלפי סטודנטים היו יכולים לתרום מאופן משמעותי - *מדובר במהפכה של ממש!* יותר מכך הסטודנטים היו מרגישים הרבה יותר הכרת תודה על התמיכה החברתית בהם וחשים הרבה יותר חיבור ויכולת השפעה על החברה שבה הם חיים – כולם היו נתרמים, אבל בראש ובראשונה הסטודנטים.
אנשי המחר, *האם אתם תומכים* בכך שהמימון לסטודנטים יהיה מותנה בתרומה, ואפילו קטנה, לחברה?