בשישי שבת הייתי בעוד מפגש של קורס גששות. זה בעצם קורס על זואולוגיה - היכרות והבנה של בעלי חיים בטבע. כרגיל היה תענוג. הפעם עשו שימוש בקורס במתודה של מבחן: מסמנים עקבות וסימנים אחרים של בעלי חיים בשטח, וכל אחד כותב בשקט מה הוא רואה ואומר לבד לבוחן. הבוחן רושם ולא אומר מה התשובה הנכונה, ובסוף מחשבים לכל אדם ציון ועוברים ביחד על הסימנים.
לאף אחד הציון לא היה באמת חשוב, אבל פשוט מרתק לראות את התכנות שיצרו 12 שנה של מעבר במשרד החינוך - חלק לא הגיעו למפגש, אחרים היו ממש במתח, כולם חיכו בקוצר רוח לתוצאות.
אבל הדבר המעניין ביותר הוא דווקא התוצאה: אחרי כל המתח והספקות, כולם דיברו בסוף על אחד המפגשים המשמעותיים ביותר והרוב אפילו הציעו לשלב יותר את התהליך הזה בקורס.
הסיבה היא הכוח הקסום של הכישלון. המחקר (וגם הניסיון המעשי עם מנהלים וסטודנטים) מראה שהמוח שלנו לומד הרבה יותר טוב אחרי שהוא ניסה ונכשל. במצבים האלה הזיכרון נשאר לאורך יותר זמן וההבנה משתפרת.
בקורסים של פיתוח והכשרת מנהלים ועובדים וגם בהדרכות להורים אני מדבר על "הזכות להיכשל" – תנו לאנשים את הזכות לנסות ולא להצליח. זה רק לטובתם.
אז הנה שלושת הכלים הכי חשובים מהמחקר והניסיון בשטח, כדי לייצר כישלונות מפוארים ומוצלחים:
א- פרגנו על כישלונות: החברות היצירתיות ביותר הן אלו שמפרגנות גם על כישלונות שבוצעו היטב. זה פשוט מלמד את כולם ששווה ליזום ולהיות יצירתיים. הדרך הבטוחה ביותר למנוע יצירתיות היא לנזוף ולהעניש על כל כישלון.
ב- תנו הזדמנות לכישלון: אל תדריכו תמיד להצלחה. תנו לפעמים לאנשים לנסות לבד ורק אחרי שניסו, למדו אותם איך להצליח – תתפלאו כמה בהרבה מקרים זה כיף ומלמד.
ג- שנו את המיינדסט: הסבירו לאנשים כמה כישלונות חשובים ומועילים. הבת שלי כתבה בענק בחדר שלה "Sometimes you win sometimes you learn".
המון כישלונות מפוארים לאנשי המחר ואם יש לכם כישלון שגרם לכם לצמוח שתפו אותנו בתגובות או בפוסט כדי שגם אנחנו נלמד.