top of page

מחוכים – מכת מדינה ופשיטת רגל חינוכית

השבוע העברתי הרצאה על התמדה ומוטיבציה למטפלים ואנשי רפואה. בסוף ההרצאה ניגשה אלי פיזיותרפיסטית כדי לשאול אותי על יצירת מוטיבציה לתרגול בבית, אצל נערות שנפגעו בגב עקב לבישת מחוכים. היא הסבירה לי ש"אחרי יותר מעשר שעות ביום עם מחוך הגב שלהן נוצר להן נזק מבני לחוליות הגב ונוצרת להן עקמת. התרגול שאני נותנת להן לעשות בבית נועד לשקם את הנזק ארוך הטווח שנוצר להן".

אם אתם לא מכירים את התופעה אתם חושבים עשויים לחשוב שמדובר בתופעה נדירה של כמה נערות עם בעיות רגשיות או נפשיות. אתם טועים. מדובר בתופעה נפוצה ובמגמה גוברת בקרב נערות בישראל. המחוך מאפשר להיראות רזה וחטובה יותר, מה שהופך אותו לאמצעי פופולרי יותר ויותר בקרב בנות נוער. במילים אחרות מדובר במכת מדינה.



נזקי המחוכים לא מוגבלים רק לפיזיותרפיסטים, הם מגיעים לפתחם של מגוון אנשי רפואה. המחוך יוצר לחץ על האיברים הפנימיים, פוגע בגב ולא מאפשר חמצון מספיק של הדם בריאות. מדובר בתופעה שצריכה להדאיג את כולנו ולהיות מדוברת במהדורות החדשות ולא רק בגלל הנזקים הבריאותיים. מדובר קודם כל בפשיטת רגל חינוכית. כאשר ילדה בוחרת לפגוע בגוף שלה, כדי להתאים אותו לסטנדרטים של החברה זה בדיוק המקום להתערבות הורית. זה בדיוק המקום לשיח ערכי על הציפיות הבלתי אפשריות מגוף האישה ועל היכולת לאהוב את עצמנו כמו שאנחנו. אם השיח הזה לא עובד יש גם מקום להצבת גבולות.

על נשים ובמיוחד נערות מופעלים לחצים חברתיים כבדים להראות בהתאם לציפיות של החברה. אם זה אומר, לדוגמה, שמתחת לגבות אסור שיהיו שערות זה מה שיעשו רוב הנשים והנערות – גם אם זה לא טבעי לגוף האישה. פה בדיוק המקום לשיח. זה בדיוק המקום ליכולת לדבר על שאלות מהותיות, כמו כמה אני מוכנה לשלם ובמה כדי להתאים לסטנדרט החברתי, מה הערכים שמכוונים אותי וכו''.

אבל בפועל הורים רבים מאוימים מהשיחה עם ילדיהם ועוד יותר מאוימים מהצבת גבולות לבני נוער. עבור חלק מההורים שיחה על ערכים עם בני נוער נשמעת כמו בדיחה מעולה. זו ליבה של פשיטת הרגל החינוכית. הורים לפעמים כל כך מאוימים שהם מעדיפים שהנערה שלהם תיצור לעצמה נזק לכל החיים, העיקר לא להתעמת עם המתבגרת שלהם. במקרים רבים, כל עוד אין צעקות בבית מבחינת ההורים זו הצלחה עצומה.

הגיע הזמן לשים את זה באופן ברור על השולחן ולהגיד שהמחוכים הם בסך הכל סימפטום לאסון חברתי של קונפורמיות ולציפיות לא ראלית מנשים. אבל יותר מכך, מדובר באסון חינוכי. אסון של חוסר יכולת של הורים ומחנכים לייצר שיח ולהציב גבולות לבני ובנות נוער.

Comments


bottom of page