מה קורה כשהפורנו הוא המורה למיניות של הילדים שלנו

דיברנו השבוע בהרצאה באקדמיה על החשיבות של שיחה פתוחה על מיניות עם ילדים ומתבגרים.

סטודנטית שלי, אישה חזקה וסופר אינטליגנטית, אשת חינוך בחברה הערבית סיפרה שהיא ראתה הרבה מאוד הטרדות וחוסר ידע והיא הכינה תוכנית על מיניות לבני נוער במועצה המקומית. התכנית הייתה נפרדת לבנות ולבנים והייתה מאוד מסורתית. לא דיברו בה על אוננות, על סיפוק מיני וכו' – רק הבסיס של הבסיס – עם הבנות דיברו על המחזור החודשי ועם שני המינים על מניעת הטרדות ועל כבוד לרצון של האחר.

"נתקלתי בכמויות של זעם מצד כל כך הרבה אנשים", היא סיפרה לנו, "אנשים אמרו שאנחנו נכניס רעיונות לראש של הנערים והנערות ושהם לא צריכים לדבר על דברים כאלה לפני שהם מתחתנים".

זה עצוב, כי כשלא מדברים, המורה של הילדים ובני ובנות הנוער היא הפורנוגרפיה. הם נחשפים לפורנוגרפיה מגיל צעיר, לרוב כבר בתחילת בית הספר היסודי. גם אם הטלפון שלהם חסום, הטלפון של חבר שלהם לא חסום. גם אם אין להם טלפון עם אינטרנט, לחבר שלהם יש. המצב הזה הוא קרקע פורייה למצוקות ולאלימות מינית, כי הפורנו לא מלמד מיניות – הוא מלמד אלימות מינית. הוא מלמד על מיניות חד צדדית ונצלנית שאין בה את החום, הקירבה, ההתחשבות והסיפוק ההדדי שיש במיניות בריאה. במקרים רבות הוא דומה יותר לתקיפה מינית מאשר ליחסי מין בין שני בני זוג.

הנתונים המחקריים די ברורים – כשמדברים עם ילדים בחופשיות הם מרגישים נוח יותר לבקש עזרה או מידע כאשר הם מוטרדים, כשהם נתקלים באלימות סביבם וכשיש להם קשיים או שאלות.

לעומת זאת, כשהבורות והסגירות שולטות המחיר הוא שהפורנוגרפיה הופכת להיות המורה של הילדים שלנו.