כשכיף הופך כוח – כוח שמניע אותנו להצלחה

בסוף הרצאה על מוטיבציה והנעה לעובדים ומנהלים בחברת הי טק, הגיע אלי אחד המנהלים וסיפר לי על הקושי של הבן שלו במתמטיקה. הילד נכשל שוב ושוב מבחנים במתמטיקה ושונא את המקצוע. האב הזמין מורה פרטי ולפני השיעור לקח אותו לשיחה. "לא משנה לי הציונים שלו" הוא אמר לו "אני רוצה שהילד ייהנה ממתמטיקה, שיראה את היופי שלה, שיתפוס אותה כמשחק". היום, הוא סיפר לי בחיוך, הילד הזה הוא מהנדס.

בניגוד לסיפור הזה, כשסיפרתי בפוסט בקבוצה על מה שראיתי בכניסה לבית ספר, כתב לי אחד מאנשי המחר בתגובה: "אני זוכר את עצמי כילד שלא אוהב ללכת לבית הספר, אני זוכר גם שזה היה בעיקר בגלל המורה לחשבון שלי, הוא היה אתנו ממש קשוח ואם מישהו לא היה מכין שעורי בית היה מצפה לו עונש כבד. מאז ועד היום אני לא יכול לסבול מתמטיקה לא משנה מה..."

אחד הגורמים החשובים ביותר ביצירת הנעה ומוטיבציה הוא מערכת הגמול של המוח - איך אני הופך את מה שאני רוצה לעשות למהנה, במקום להכריח את עצמי לעשות את מה שאני סובל ממנו.

השבוע מתחילה שנת הלימודים האקדמית החדשה. בהכנה לסגל של משאבי אנוש דיברתי עם המרצים על הצורך לתת לסטודנטים כלים מעשיים, על חיבור לשטח, אבל גם על הנאה והתלהבות. הצעתי להם לבחור את הנושאים לא רק "לפי הספר", אלא גם לפי מה שמלהיב אותם – מה שמרגש אותם. כי התלהבות היא דבר מדבק. היכולת לייצר חווית למידה מהנה – ליצור מפגש שכיף להיות בו, היא בעיני בסיס חשוב ללמידה. ברוב המקרים סטודנטים לומדים כי "אין ברירה" - זו הדרישה לסיום התואר – כל כך עצוב. כל רגע בהרצאה שאין בו חדוות למידה הוא נזק לסטודנטים והמרצה.

אנשי המחר – מה לדעתכם הדבר האחד, החשוב והמרכזי ביותר, שהופך למידה למהנה עבור הלומדים?