כישלון במערכת החינוך הוא סימן טוב?

בעקבות פוסט שקראתי הרמתי השבוע טלפונים לעשרה מנכ"לים שאני עובד איתם ושאלתי אותם איך הם היו כתלמידים בתיכון. התוצאות היו מרתקות – שמונה מתוכם היו תלמידים גרועים מאוד עד בינוניים, רק שניים היו תלמידים מצטיינים. שישה אמרו שאהבו את הלימודים בתיכון וארבעה אמרו שלא אהבו. אבל כששאלתי את השישה למה, הם דיברו על החברים ועל האווירה, אף אחד מהם לא דיבר על הלימודים. גם הסיפור שלי דומה. ברמה האישית, גם אני סיימתי את הלימודים בלי בגרות והייתי מגדיר את עצמי כתלמיד גרוע מאוד בתיכון (התמונה שצרפתי היא של הפוסט שקראתי).

למה? למה הלימודים בתיכון נחווים בכל כך הרבה מקרים כמשעממים ולא רלוונטיים? איך המערכות שאמורות להכין את הילדים שלנו לעתיד, כל כך לא רלוונטיות למציאות?

המצוקה של מערכת החינוך הישראלית זועקת לשמיים. לכן יש המון הצעות לתוכניות ולתכנים שצריך להוסיף – אבל זו בדיוק הבעיה. ההצעות האלה הן בדיוק מה שגורם למצוקה של המערכת. הן חלק מניסיון של המערכת לשלוט מלמעלה. זה חוסר ההבנה של החברה החדשה שבה אנחנו חיים. אל תשלטו – תתמכו. פשוט תאפשרו לבתי ספר להכניס איזה תכנים שהם רוצים, איזה שיטות שהם רוצים ואיזה מבנה שהם רוצים ותאפשרו להורים ולילדים להירשם להיכן שהם רוצים.

מה יקרה? יווצר מגוון אדיר, תיווצר תחרות, בתי ספר יציעו למורים הטובים יותר כסף ותיווצר בחירה. גם בטבע וגם בחברה האנושית, קידמה נוצרת מתוך תחרות – הניסיון לנהל מלמעלה כמו בובות מריונטה הוא האויב שמונע מהמערכת להתקדם ולהתפתח – פשוט תנו לצוותים לעשות את העבודה וחסלו את כל הבירוקרטיה.