המנגנון שמסביר אחת ולתמיד למה נשים הן כל כך רגשיות

הנה מחקר שלדעתי כל תלמידת תיכון צריכה להכיר:

במחקר שערכה פרופ' ליסה פלדמן התבקשו נבדקים ונבדקות לציין עד כמה הם חווים רגשות. הנשים דיווחו בממוצע על עוצמת רגשות גבוהה בהרבה מהגברים. חוץ מכעס, שבו עוצמת הרגש של הגברים הייתה גבוהה יותר.

במילים אחרות נשים הן יותר רגשיות מגברים. הן חוות יותר חרדה, יותר עצב, יותר קינאה וגם יותר שמחה. גברים הם פחות רגשיים, אך נוטים יותר לכעס. טוב, לא ממש. נשים פשוט מדווחות שהן רגשיות יותר מגברים.

אבל החלק החשוב של המחקר מגיע עכשיו: בחלקו השני של המחקר ביקשו מאותם גברים ונשים, בנקודות שונות של היום, לדווח על הרגשות שלהם ועל עוצמת הרגשות שלהם. כשהדיווח היה בזמן אמת לא היה שום הבדל בין הגברים לנשים.

במילים אחרות הגברים והנשים פשוט הפנימו את המסר החברתי – הצפייה מגברים היא להיות בשליטה ומנשים להיות יותר רגשיות (הכותרת מהעיתונות שצרפתי היא רק דוגמה לחינוך הקולקטיבי שאנחנו עוברים לאורך שנים). לדוגמה נשים מראות הרבה יותר הבעות בזמן צפיה בסרט, אבל לא מדווחות בזמן אמת על יותר עוצמה רגשית בהשוואה לגברים.

המסר הזה מופנם היטב בגברים ונשים ומשפיע על חייהן של מיליארדי נשים. מדלן אולברייט, שרת החוץ הראשונה של ארה"ב, סיפרה שהיא הואשמה על ידי הקולגות שלה ברגשנות. "לימדתי את עצמי לדבר בטון שטוח ולא רגשני" היא סיפרה "פשוט כדי שהגברים יתייחסו אלי ברצינות".

אז מה המנגנון שהופך נשים לכל כך רגשיות? הצפייה החברתית! זה מנגנון מסוכן שחוסם קידום של נשים, שבלא מודע (ויש מקרים שלגמרי במודע), נתפסות כרגשניות יותר ורציונליות פחות וכך כבעייתיות בעמדות מפתח.

(ובנימה אישית, גם היום וגם כשמדובר באוכלוסיות המשכילות והמתקדמות ביותר, בכל פעם שאני מספר שאני הרבה יותר רגשי מאשתי אני נתקל בהרמת גבה)