בלידה הרביעית של אשתי עשינו טעות שעלתה בהרבה כאב. היינו צריכים לדעת טוב יותר אחרי שלוש לידות, אבל במקום לבדוק את רמת העומס פשוט נסענו לבית החולים.
הגענו לתוך מלחמה.
הצוות אמר שכבר שנים הם לא ראו עומס כזה ושצוותים הוזעקו מהבית. לא הייתה סיבה מיוחדת לעומס, לידות הן דבר פתאומי ולא צפוי והרבה מאוד לידות פשוט הגיעו בדיוק באותו הזמן.
חדרי הלידה היו מלאים והכניסו אותנו, כמו כמעט עשרה זוגות אחרים, לחדרים שהם אינם חדרי לידה. הצוות שהגיע מהבית היה מספיק, אבל מכשור לאפידורל לא היה וכך נוצר המצב שאנחנו וכל הזוגות האחרים שלא היו בחדרי הלידה לא קיבלנו את הטיפול הרפואי שמגיע לנו. לידה היא אירוע מספיק מלחיץ גם בלי שנכנסים לתוך מערבולת של עומס. הרגשנו ממש במצוקה ובעיקר הרגשנו שהם פשוט שלא מצליחים לעזור לנו. כל מה שתכננו התפוצץ לנו בפנים.
מה הייתה התוצאה של האירוע הכל כך לא נעים הזה?
שלושה מכתבי תודה לבית החולים – אחד מהם שלנו.
איך זה יכול להיות? בגלל אחות אחת. למרות שהיה ברור שהיא עייפה ועמוסה מאוד, היא כל הזמן עברה בין החדרים ושיתפה אותנו בכל המאמצים שעושה הצוות כדי לפתור את המצב. היא סיפרה על הצוות שהם מגייסים, הוא סיפרה על הניסיון לזרז לידות, היא כל הזמן נתנה לנו מידע ומספרים – איפה הדברים עומדים.
מתברר שהרבה מכתבי תודה נובעים דווקא ממצב של טיפול בתקלה. התמודדות מלאה באכפתיות והבנת הקושי של האחר עם התנצלות על המצב, יכולה להפוך קושי להזדמנות.
אנשי המחר – האם חוויתם כישלון או תקלה שהפכו בהמשך להזדמנות ואולי אפילו להצלחה? אם כן, מה אפשר לכישלון להפוך להצלחה?
Comments