איך האפשרויות האין סופיות יוצרות את ה"שפעת של הפסיכיאטריה" - מגפת הדיכאון והחרדה של הדור הצעיר

אחת הסטודנטיות הכי מבריקות שלי באוניברסיטה הפסיקה להגיע. זה היה לי מוזר, כי היא הייתה ממש משקיענית וגם מאוד התעניינה והשתתפה הרבה בהרצאות. שאלתי חברות שלה והן לא ידעו.

החלטתי לשלוח אליה מייל ושאלתי האם הכל בסדר. היא כתבה בחזרה ושאלה האם אפשר לדבר טלפונית. כשדיברנו היא סיפרה שקשה לה יותר ויותר לצאת מהמיטה, שהכל נראה יותר ויותר חסר טעם ושהיא ממש מתקשה להזיז את עצמה.

זה לא מקרה בודד, זאת מגפה. "השפעת של הפסיכיאטריה" מכנים את השכיחות הגדלה והולכת של מקרי חרדה ודיכאון קל. והשפעת מתפשטת. בעיקר בקרב צעירים.

משהו מוזר קורה לאושר שלנו. משהו שלא קרה בעבר. העקומה משתנה. בעבר היא הייתה יותר נורמלית: הרוב באמצע ומעט בצדדים. היום, בחברות מערביות, אחוז המדרגים את האושר שלהם כ 10 או 9 (מאושרים מאוד) עלה פי 3! אבל אחוז המדרגים 0 או 1 (אומללים מאוד) עלה פי 5! הקצוות גדלים והמרכז נעלם.

למה? יש הרבה סיבות. בין היתר, האפשרויות האין סופיות של החברה שלנו. אפשר ללמוד כל דבר בקלות רבה מאי פעם. אפשר להזמין ובקלות כמעט כל מזון. אפשר לצאת לבלות באלפי אפשרויות. הבידור שמוגש לנו לתוך הטלפון אין סופי.

לחלקנו זה באמת תענוג. לאחרים זה סיוט. מה לבחור? איך לא להפסיד הזדמנויות (FOMO)? איך יוצרים הנעה עצמית כדי לממש את עצמנו?

זאת הסיבה, שיותר מאי פעם, חיוני להכשיר את הדור הצעיר בפסיכולוגיה חיובית. החברה מלאת האפשריות שיצרנו, יכולה להיות גם מלכודת דבש כשלא יודעים איך להתמודד איתה. בחברה הזו אנחנו מנהלים את האושר שלנו. למה אין בגרות חובה בפסיכולוגיה חיובית? בגרות שתכלול התמודדות עם לחצים ומשברים, הנעה עצמית, אושר ועוד? אני באמת לא יודע. אולי באמת חשוב יותר לחפוף משולשים?

כמו תמיד מזמין אותכם ללמוד יותר בפודקאסט העתידנות המושמע בישראל "עולם חדש מופלא" בפרק על אושר, בכל אפליקציות הפודקאסטים.